ט אֵין אִסוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תִשְׁחֲטוּ אֲבָל אִם נִחַר אֶת הָרִאשׁוֹן, אוֹ נִתְנַבֶּל בְּיָדוֹ, מֻתָּר לִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי; לְפִיכָךְ, חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ אֶת הָרִאשׁוֹן בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם, מֻתָּר...
