ב הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסֻכֶּנֶת בַּלַּיְלָה וְלֹא יָדַע אִם פִּרְכְּסָה, הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה וַאֲסוּרָה.   Seif 2 When one

סימן יז – דין השוחט בהמה המסכנת למות,   Siman 17 The law regarding one who slaughters an animal

  יב בְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ הַיּוֹם וְנִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת וְצָרִיךְ לִשְׁחֹט מֵהֶם הַיּוֹם, כֵּיצַד תַּקָּנָתוֹ, נִכְבְּשִׁינְהוּ, דְּנַיְדֵי מִמְּקוֹם

  יא  עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁמָּכַר שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וְאַחַר כָּךְ אָמַר, מֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, שֶׁהֵן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, אֵינוֹ נֶאֱמָן

  י מֻתָּר לִשְׁחֹט אֶת הַמְּעֻבֶּרֶת, עֻבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא; וְאִם יָצָא הָעֻבָּר חַי אַחַר שְׁחִיטַת אִמּוֹ, וְהִפְרִיס עַל

  ט אֵין אִסוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֶלָּא בִּשְׁחִיטָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תִשְׁחֲטוּ אֲבָל אִם נִחַר אֶת הָרִאשׁוֹן, אוֹ

  ח צְבִי שֶׁבָּא עַל הָעֵז וְיָלְדָה וְשָׁחַט הָעֵז וּבְנָהּ, לוֹקֶה; אֲבָל הָעֵז שֶׁבָּא עַל הַצְּבִיָּה, אָסוּר לִשְׁחֹט אוֹתָהּ

  ז אֵין אִסוּר אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר:   (וַיִּקְרָא כב, כח) וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ