ו הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נִשְׁחֲטָה אִמָּהּ אוֹ בְּנָהּ הַיּוֹם, אֲבָל עַל הַמּוֹכֵר לְהַזְהִיר הַלּוֹקֵחַ וּלְהוֹדִיעוֹ אִם שָׁחַט

  ה אִם הוּא כָּרוּךְ אַחֲרֶיהָ, חֲזָקָה שֶׁהִיא אִמּוֹ. Seif 5 If the child is following a female animal

  ד יוֹם אֶחָד הָאָמוּר בְּאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה. כֵּיצַד, הֲרֵי שֶׁשָּׁחַט רִאשׁוֹן בִּתְחִלַּת לֵיל ד’,

  ג עָבָר וְשָׁחַט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם א’, מֻתָּר לְאָכְלָם; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר בּוֹ בַּיּוֹם לֶאֱכֹל הָאַחֲרוֹן.  

  ב אִסוּר ” אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ” נוֹהֵג בִּנְקֵבוֹת, שֶׁזֶּה בְּנָהּ וַדַּאי; וְאִם נוֹדַע וַדַּאי שֶׁזֶּה הוּא אָבִיו, אֵין

  סימן טז – דין אותו ואת בנו, ובו י”ב סעיפים Siman 16 The law regarding (the slaughtering) of

  ג אֵין סוֹמְכִין עַל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בִּגְדָיִים קְטַנִּים הַנִּקָּחִים מִמֶּנּוּ וְאוֹמֵר שֶׁהֵם בְּנֵי ח’ יָמִים   Seif 3

  ב בְּהֵמָה שֶיָּלְדָה, אִם יָדוּעַ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָיו, דְּהַיְנוּ ט’ חֳדָשִׁים לְגַסָה, וְה’ לְדַקָּה, מֻתָּר מִיָּד בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלָד,

  סימן טו – שלא לשחט בהמה עד יום שמיני ללידתה, Siman 15 One may not slaughter an animal

ו הַמּוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעֵי הַבְּהֵמָה וְחָתַךְ מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַכְּלָיוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְהִנִּיחַ הַחֲתִיכוֹת בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ,