מ יְצִיאַת הָעֶבֶד בְּרָאשֵׁי אֵיבָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קְנָס, נוֹהֵג בַּזְּמַן הַזֶּה,  שֶׁאִם בָּאוּ עֵדִים בַּדָּבָר אֵינוֹ יָכוֹל

  לט הִפִּיל שֵׁן עַבְדּוֹ וְסִמֵּא עֵינוֹ, יוֹצֵא בְּשִׁנּוֹ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דְּמֵי עֵינוֹ. וְאִם  תָּפַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְאִם

  לח עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יוֹצְאִים בְּרָאשֵׁי אֲבָרִים לְאִישׁ, אֲבָל לֹא לְאִשָּׁה. וְשֶׁל נִכְסֵי מְלוֹג, אֵין יוֹצְאִין לֹא לְאִישׁ

  לז מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, אוֹ עֶבֶד שֶׁל ב’ שֻׁתָּפִין, אֵין יוֹצְאִין בְּרָאשֵׁי אֵיבָרִים, מִשּׁוּם דְּאָמַר

  לו בְּכָל אֵלּוּ אֵינוֹ יוֹצֵא לְחֵרוּת עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדוֹן בְּכַוָּנָה. לְפִיכָךְ אִם כִּוֵּן לִזְרֹק אֶבֶן בִּבְהֵמָה, וְנָפְלָה בָּעֶבֶד,

לה הִכָּהוּ עַל עֵינוֹ וְסִמְּאָהּ, עַל אָזְנוֹ וְחֵרְשָׁהּ, יוֹצֵא לְחֵרוּת. אֲבָל אִם הִכָּה בַּכֹּתֶל כְּנֶגֶד עֵינוֹ אוֹ כְּנֶגֶד אָזְנוֹ

לד הִכָּהוּ עַל עֵינוֹ וְחִסֵר מֵאוֹרָהּ, עַל שִׁנּוֹ וְנִדְּדָהּ, אִם יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹצֵא לְחֵרוּת. Seif 34

  לג הָיְתָה עֵינוֹ כֵּהָה קְצָת וְהִכָּהוּ בָּהּ וְסִמְּאָהּ, אִם מִתְּחִלָּה הָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קְצָת, יוֹצֵא בּוֹ לְחֵרוּת.

  לב הִפִּיל שִׁנּוֹ שֶׁל קָטָן שֶׁעָתִיד לְהַחֲלִיפָהּ, אֵינוֹ יוֹצֵא לְחֵרוּת. Seif 32   If the master knocks out

לא הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וּצְמָתָהּ וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר, אֵינוֹ יוֹצֵא לְחֵרוּת. Seif 31 If the master struck his hand and