כב כָּל מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד, קָנָה רַבּוֹ. בֵּין שֶׁמָּצָא מְצִיאָה אוֹ נָתְנוּ לוֹ מַתָּנָה, בֵּין שֶׁנְּתָנָהּ לוֹ הָאָדוֹן אוֹ אַחֵר,
לֹא זָכָה בָּהּ אֶלָּא הַכֹּל לָאָדוֹן, בֵּין גּוּף בֵּין פֵּרוֹת. אֲפִלּוּ אָמַר לֵיהּ: עַל מְנַת שֶׁאֵין לְרַבָּךְ רְשׁוּת בּוֹ אֲנִי נוֹתֵן לְךָ, אֵינוֹ כְּלוּם אֶלָּא אִם כֵּן יֹאמַר: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ עַל מְנַת שֶׁתֵּצֵא בּוֹ לְחֵרוּת.
Seif 22
Everything a slave purchases belongs to his master, whether he finds it or it is give to him as a gift, whether given to him by his master or someone else,
It all belongs to the master, (as does) the field and what it produces, even if someone says to him: (i’m giving you this) on the condition that your master has no right to it, it is (still) of no effect unless you say: I am giving you this on the condition that you go out with it to freedom.