יב אַף עַל פִּי שֶׁבָּדַק הַסַכִּין קֹדֶם שְׁחִיטָה, צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִבְדֹּק אַחַר הַשְּׁחִיטָה; וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁהַסַכִּין לְפָנֵינוּ, אֲבָל

  יא הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמוֹת רַבּוֹת אוֹ עוֹפוֹת הַרְבֵּה, צָרִיךְ לִבְדֹּק בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד. שֶׁאִם לֹא עָשָׂה כֵּן וּבָדַק

  י סַכִּין שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּגִימָה אָסוּר לִשְׁחֹט בָּהּ, אֲפִלּוּ אִם מְכַוֵּן לִשְׁחֹט שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַפְּגִימָה; וּבְיוֹם טוֹב נוֹהֲגִין